לנושא זה יש מספר פנים:
1.בגידה של אחד מבני הזוג (ההלכה מחמירה כאשר הבגידה מגיע מצד האישה).
2.אי-קיום יחסי אישות (יחסי מין).
3.מרידה
4.פרידה מתמשכת בין בני הזוג
5.עיגון
6.מום של אחד מבני הזוג
7.רצון הדדי להתגרש
8.אלימות והתעללות
9. התרשמות של בית-הדין הרבני שיש בעיה אמיתית בין בני הזוג .
הנושאים בהרחבה:
1. אין ספק כי אישה בוגדת מחרבת את ביתה, אלא שבעלה אינו חייב לגרש אותה. ע"פ ההלכה (תוספות זבחים דף ב'), היא חייבת להישאר עד שילבין ראשה. יוצא מכאן כי היא אסורה על בעלה והוא יכול לעגן אותה. המהר"ם הולך בשיטת ר"י שבתוספות ואומר שלא יכול הבעל לעגן את אשתו בזמן שהיא מבקשת גט. במצב זה כופין את הבעל לגרש אותה. הרמב"ם מסכים עם התוספות וסבור כי יש לכפות על הבעל גט בתנאי שיהיו לפחות 2 עדים שיעידו כי זינתה, והיא אסורה על בעלה, ואין הוא יכול לעגנה ללא סיבה. לטענתו זה לא משנה מה הגורם כיוון שמהות הנישואין נפגעה ואי-אפשר לקיימם עוד. הרמב"ם מסכים עם התוספות ששם נאמר כי אין חשש "שיבוא עליה" כי היא מאוסה עליו.
אם הבעל מגרש את אשתו כיוון שיש חשש שמא נאסרה עליו (לפי הרמב"ם) – לא תקבל האשה את כתובתה ותנאי כתובה ותוספת ונדונייתה. המפרשים האחרים (השו"ע) סבורים אחרת – אם אינו מוציאה וממשיך לגור עימה: יש לה עיקר כתובה ותוספת ונדונייתה. אם ממשיך לגור עימה ומוציאה בגלל סיבות אחרות –לא הפסידה כלום.
2. לסוגיה זו שני פנים: הן מצד הבעל והן מצד האישה. אם חלילה הסיבה רפואית, ע"פ התוספות יש להמתין 6 חודשים ובכך לתת הזדמנות לצד השני להחלים ולקיים את התחייבותו כפי שכתוב בכתובה.
3. כאשר אחד הצדדים נוטש ליחידה נפרדת יש לראותם כמורדים זה בזו ולחייבם ליתן גט בהתאם. לדברי רבנו ירוחם אין לראות "בדין מרומה" כיוצר עילה לחיוב בגט, אולם יש לו משמעות מרובה עבור הפסד הכתובה והמזונות. בית-הדין יקבל את תביעת האישה לגירושין כאשר יש בין בני הזוג מריבות וסכסוכים לאורך שנים ארוכות שכן בנסיבות אלו יש לראות בהם בני זוג מורדים ולחייב אותם להתגרש.
4.אישה חייבת לקבל גט כאשר בני הזוג פרודים תקופה ארוכה, שהרי אם נשמעת מאחד הצדדים בקשת שלום – בית, הרי היא מס שפתיים ותו לא.
5. עיגון לחינם הוא עילה קלאסית לחיוב בגט, במיוחד כאשר הבעל מוצא סיבות שונות שגורמות להטלת ספק בכנות כוונותיו, כמו, למשל, לעכב את מתן הגט בגלל תביעת כתובה. ההלכה קובעת כי חיוב הכתובה נעשה לאחר הגירושין (שולחן ערוך אבן העזר סימן צ"ג סעיף א').
6.על שני בני הזוג מוטלת החובה להיות כנים וגלויי-לב ולא להסתיר מידע מהותי כגון: גיל כרונולוגי. במקרה כזה, כדי לכוף את האישה לקבל גט, יהיה פטור מכתובתה. כל מום גדול המקובל בחברה שמקפידים עליו לרבות הנאמר בגמרא (רמב"ם פרק ז' מהלכות אישות ה"ז טור ושו"ע אבן העזר סימן ל"ט סעיף ד'), נחשב כמום לביטול קידושין או נישואין. מום ייחשב כאשר האישה אינה יודעת לנקות את ביתה ו/או להכין לאישה אוכל, אישה כזו תחשב למורדת ומשום כך יש לשלול ממנה מזונותיה, כתובתה ותוספת כתובה.
כמו –כן אם לאחר הנישואין נתגלה כי הבעל הינו הומוסקסואל, דבר שנחשב למום גדול מאוד בעיני בית הדין, יש לחייבו במתן גט לאשתו בהקדם האפשרי.
בנוסף יש חיוב בגט עקב הסתרת מידע רפואי קודם הנישואין.
גם בנסיבות של הפרעה נפשית ו/או הפרעת אישיות שכוללת אשפוזים ו/או ניסיונות התאבדות, יכול הבעל לטעון שאשתו מאוסה בעיניו.
7. כאשר הנסיבות יוצרות קרע עמוק בין בני זוג, והם מביעים רצון הדדי בגירושין מיידיים, הם חייבים להתגרש זה מזו.
8. בימים עברו, כאשר הבעל היה נוקט אלימות פיזית כלפי אשתו, נהוג היה לייסרו ולהחרימו ולהלקותו וכו' שלא יעשה כך עוד. בימינו, בהסתמך על דברי הרמב"ם פי"ד מה' אישות: כשאישה אומרת על בעלה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, כופין עליו לגרשה מייד.
9. דוגמא למצב שבית הדין הרבני מתרשם כי קיימת בעיה בין בני הזוג:
כאשר אחד מבני הזוג משנה את אורחות חייו וחוזר בתשובה והשני ממשיך בחייו ואינו רוצה להצטרף אליו, כמובן שהמצב גורר אחריו עימותים ביניהם.