הסדרי ראיה בכלל והסדרי ראיה לתינוק בפרט.

על חשיבות נוכחותו של האב בתפיסה ובחוויה של תינוק אין צורך להכביר במילים. מאמרים ומחקרים עדכניים קובעים בבירור שאין למעשה הבדלים משמעותיים במגדר בין גברים לנשים. אם בעבר המחקר הפסיכולוגי התמקד בקשר בין התינוק לאמו, הרי שבשלושים השנים האחרונות הייתה התמקדות בקשר תינוק-אב והתמורות בתפיסה זו אף הביאו לשחיקה מהותית בחזקת הגיל הרך הבאה לביטוי בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפיו טובת הילד מחייבת, באופן אוטומטי, את משמורתם הבלעדית של ילדי הגיל הרך דווקא בחזקת האם.

לתינוק יש יכולת להיקשר בו זמנית ליותר מדמות הורית אחת, ולא נמצאה הוכחה כי התחברות למספר דמויות פוגעת בקשר עם אחת מהן וממילא – עד גיל 18 חודשים לערך, ההעדפה להורה הראשוני נעלמת.

הקשר שיש לילד עם הוריו עולה על כל צורך מיוחד לקשר עם הורה זכר או הורה נקבה ואף קיימות הוכחות משמעותיות כי צעירים יכולים לממש את הפוטנציאל הפסיכולוגי שלהם אם ניתנת להם אפשרות לשמר קשר משמעותי עם שני ההורים, גם אם הם גרים בנפרד. כמו כן, הספרות המקצועית מצביעה על נזקים לילדים כתוצאה מניתוק או דילול הקשר עם האב וההשפעות החיוביות של האב על התפתחות העולל.

במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, וככל שהללו לא הגיעו להסכמות לגבי הסדרי הראיה, על בית-המשפט לקבוע הסדרי משמורת המגשימים במידה המרבית האפשרית את אינטרס התינוק ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור על קשר בין התינוק לבין ההורה האחר וקביעת הסדרי ראיה לצורך כך.

אין ספק שהסדרי ראיה לגבי תינוקות, בפרט אלו שעדיין יונקים ומכל מקום עודם חסרי יכולת ורבלית, נתקלים הן בקשיים אובייקטיבים (דוגמת טלטול התינוק בין שני בתים ואי הנוחות הכרוכה בכך) והן בקשיים סובייקטיביים (הקושי של האם הטרייה "לשחרר" את התינוק היונק לחזקתו של האב ובאופן דומה, חששותיו של האב הטרי והבלתי מיומן ליטול אחריות מלאה על התינוק).

כאן עלינו לשאול את עצמנו אם טובת התינוק מחייבת דווקא הענקת הסדרי ראיה מצומצמים ומוגבלים לאב כאשר האם המניקה נוכחת בסביבה או שמא לינתו של התינוק בשני בתים לסירוגין במסגרת הסדרי ראיה מורחבים תפעל בטווח הארוך דווקא לטובתו של התינוק.

תשובה לכך נמצאת בספרות המקצועית ממנה עולה כי ללינת התינוק אצל אביו חשיבות רבה בבניית קשר הורה-ילד והיא נמצאה כמיטיבה וחיובית להתפתחותו משום שהיא יוצרת את ההבדל שבין ביקור אצל פלוני-אלמוני, גם אם מוכר ואהוב, לבין בית. דווקא בגילאים הצעירים, ובעיקר כאשר מדובר בתינוק שאיננו עצמאי, "לינה" איננה רק "שינה" אלא כוללת את כל זמן האיכות החובק אותה: מקלחת, קריאת סיפורים, חיבוק, נשיקת לילה טוב, כמו גם הקימה בבוקר שאחרי. לינת התינוק אצל אביו סוגרת את היום ופותחת יום חדש והיא חלק חשוב ואינטגרלי לשגרת היום בקשר בין האב והתינוק.

לתינוק קיים צורך באינטראקציה עם שני הוריו במגוון המצבים בחיי היום-יום: החתלה האכלה, רחצה, משחק, הרדמה וכדומה. כל אלו חשובים ביותר על מנת להבטיח את התפתחותו הרגשית התקינה של התינוק ובניית מערכת יחסים מבוססת ואיתנה עם הוריו. גירושים הם לא סיטואציה אידיאלית עבור כל ילד אולם אין ספק שלתינוק עדיפים המעברים בין הבתים על מנת לבנות קשר הדוק עם שני הוריו. לינת התינוק אצל אביו יוצרת לו שיגרה בטוחה, מגוננת ומעודדת אשר מובילה בעתיד להתפתחות של אמון בבני אדם וביטחון עצמי.

הסברה לפיה טובת התינוק שומטת את הקרקע תחת האפשרות למשמורת משותפת מחמת גילו הצעיר הינה אנכרוניסטית ועומדת בניגוד למגמה בעולם המערבי. ממצאים אמפיריים מצביעים על כך שהטיפול בילדים הוא המשימה שבה הצטמצם הפער בין המינים באופן המשמעותי ביותר. כיום, נשים מטפלות בילדיהן פחות שעות מאשר טיפלו בהן אימותיהן, ואילו גברים מטפלים בילדיהם יותר מאשר טיפלו בהם אבותיהם.

לא ניתן לדבר עוד על דפוס משפחתי אחד ויחיד של משפחה הטרוסקסואלית, שבה האב מפרנס והאם מטפלת בילדים. בארצות-הברית, דפוס משפחתיות זה תואם רק כחמישית מהמשפחות ומחקרים סוציולוגיים שונים מלמדים כי גם בישראל ישנו מגוון משפחות הכולל אופני חלוקת תפקידים שונים בין אימהות לאבות.

יתרה מכך, הקשר בין פעוטות לבין שני ההורים, ותדירות המגע עמם, חיוניים להתמודדות עם השינויים הנלווים לגירושין. מבחינת הקשר בין הסדרי ראיה של האב הלא משמורן לבין התפתחות הילדים נמצא קשר מובהק בין ביקורים מועטים של האב את בנו התינוק לבין איחורים התפתחותיים שפתיים וחברתיים של האחרון ואצל תינוקות זכרים אובחנו גם איחורים מוטוריים. מאידך, אינטראקציה מרובה בין האב לתינוק תורמת תרומה משמעותית להתפתחות של הזהות המינית שלו כילד, להתפתחות האינטלקטואלית, וכן להסתגלות נפשית ומסוגלות חברתית בשלבים המתקדמים יותר בחייו.

כיום ברור שלא ניתן להסתפק בכך שאבות לתינוקות ימלאו את תפקידם ההורי רק בדרך של ביקורים קצרים, שטחיים ומלאכותיים הנעדרים קשר רציף, אינפורמטיבי ורגשי. טיולים בגינה ובילויים בקניון אינם יכולים להיות תחליף לאינטראקציה המשותפת אשר נבנית בעת לינת התינוק עם אביו במהלך השבוע. לא זו בלבד שתינוקות זקוקים לפגישות תכופות יותר כדי לשמר את דמות האב, אלא שגם לאבות חשוב לנצור את התחושה שהתינוק הוא חלק בלתי נפרד מחייהם, במיוחד נוכח האילוץ של נגישות מוגבלת ובלתי רציפה אל מול התינוק אשר נכפתה עליהם עקב הגירושין, על מנת שיקבלו אחריות ויהיו מעורבים בטיפול בילדם כבר מגיל צעיר מאד ויעמיקו את הקשר הרגשי בינם לבין ילדיהם מעצם מעורבותם בחייהם. הוכח שאבות המעורבים בחיי התינוק יחזקו את המחוייבות כלפיו וגם יקפידו ויתמידו יותר בתשלום דמי המזונות.

נוכח העדרו של כל מחקר המצביע על סיכון כלשהו העלול להיגרם לתינוק כתוצאה מלינות לילה עם אביו, ראוי היה שגם בתי המשפט לענייני משפחה יכירו בכך שמניעת לינות לילה מתינוקות אצל אבותיהם, יותר מאשר היא יכולה להועיל, היא עלולה לסכן את איכות היחסים שמתפתחים ביניהם.

מניסיוני הרב, התדירות המועטה של פסקי דין היוצאים תחת ידם של בתי המשפט לענייני משפחה ואשר מעניקים לאב הסדרי ראיה מורחבים לגבי התינוק שלו ובכלל זה לינה משותפת, הינם פועל יוצא של אימוץ והזדהות עם הקשיים הנפשיים שחווה האם בשחרור התינוק לידי אביו וניצולה את חזקת הגיל הרך על מנת לטרפד ולסכל הסדרי ראיה מיטיבים לתינוק ולאביו וחבל, שכן טובת התינוק מחייבת דווקא את ההיפך.

תחושה סובייקטיבית זו של האם מלבה ומעצימה את המאבק בין בני הזוג, אינה מאפשרת להם להגיע להסכמה ביניהם ביחס למשמורת או הסדרי הראייה, יוצרת היררכיה מיותרת בין ההורים, מקבעת את מעמדה של האם כמטפלת וכובלת אותה לבית ולמטבח, מקבעת את מעמדו של האב כמפרנס בלבד ומונעת ממנו קשר מיטבי עם התינוק.

הנני להביע מכאן את תקוותי שבתי המשפט לענייני משפחה יפנימו שכבר אבד הכֶּלַח על חזקת הגיל הרך וכי טובת התינוק דורשת שכל עוד לאב יש מסוגלות הורית והוא רוצה בכך, אין כל מניעה להעניק לו הסדרי ראיה נרחבים, לרבות לינות לילה, כבר מגיל הינקות ועד משמורת משותפת.